ג'סי אוונס מגדולי האצנים בהיסטוריה וכיצד הביך את שלטון הרייך ב- 1936

כאשר ג'סי אוונס בן ה- 22 זכה בארבע מדליות זהב באולימפיאדת 1936 בברלין, הוא הפך לאחד הספורטאים הנערצים בעולם. כאפריקאי-אמריקאי, זכיותיו היו כאצבע משולשת בפניו של היטלר, כשהאולמיפיאדה הייתה מבחינתו יעד לקידום האני מאמין שלו ושל העליונות הארית. 

על מסלול בוצי, באחת התקופות היותר חשוכות של האנושות ו "ערב" מלחמת העולם, הוא הגיע לשיא האולימפי בריצת 100 מ' (10.3 ש'). למחרת, השיג ניצחון דרמטי על המתחרה הגרמני בקפיצה לרוחק, שיא עולם שהחזיק מאז במשך 24 שנים רצופות! ואז, בריצה נגד הרוח, קבע שיא עולמי גם בריצת 200 מ'. את המדליה הרביעית השיג כאשר החליף במירוץ שליחים אצן יהודי שפרש מהמשחקים בגרמניה הנאצית. אוונס חזר לאמריקה, שהייתה אז בסגרגציה, כגיבור לאומי. כאשר התנועה לזכויות האזרח התחילה לצבור תאוצה כמעט דור מאוחר יותר, סיפורו עלה שוב כסמל.

גסי אוונס
ג'סי אוונס- מגדולי האצנים של המאה ה- 20

המשחקים האולימפיים בכלל לא קסמו בהתחלה להנהגה הנאצית. מה להם ולמשחק הוגן, למשל, או לרעיונות הנלוזים של אחווה, ידידות וקידום השלום העולמי? שלא לדבר על החוויה המשפילה של התמודדות שכם אל שכם עם ספורטאים שחורים, יהודים או סלאבים. לא יקום ולא יהיה, קבעו ביטאוני המפלגה הנאצית, “דר אנגריף” ו”פולקישר באובכטר”, במהלך שנות ה-20 ובתחילת שנות ה-30: ספורטאים גרמנים-ארים לא צריכים להתמודד באולימפיאדה.

אדולף היטלר כינה ב- 1932 את המשחקים האולימפיים “מזימה של יהודים ובונים חופשיים”. עמיתיו להנהגה – הספורטאים הדגולים הרמן גרינג עב-הבשר ויוזף גבלס הגרום – חלמו על משחקים נורדיים, על טהרת האתלט הבלונדיני, או אפילו על משחקים לגרמנים-ארים בלבד. היטלר התנגד בתוקף לספורטאים יהודים בנבחרת גרמניה. אם כך יהיה, איים, לא תהיה אולימפיאדה בכלל. נציגי הוועד האולימפי הגרמני והאמריקאי, שבשלב הזה ניסו לשתף פעולה כדי שהמשחקים לא יבוטלו, ניסו לחפש לפחות ספורטאי יהודי אחד, מעין “יהודי מחמד”, כדי לסתום את הגולל על מאמץ החרם, שצבר בינתיים תמיכה בקרב אינטלקטואלים ואישים אמריקאים, כמו ריינולד ניבור וראש עיריית ניו יורק, פיורלו לה גווארדיה.

הם הצליחו למצוא ספורטאית אחת- הלן מאייר, שענתה לכל הציפיות: היא היתה סייפת מצטיינת, שזכתה במדליית זהב בשביל גרמניה באולימפיאדה ב-1928, בת לאם גרמנייה “ארית” ולאב יהודי, שהודיעה בפומבי כי אינה רואה בעצמה יהודייה. כשהצטרפה לנבחרת גרמניה העניק לה שר הספורט של הרייך את התואר “ארית של כבוד”. כעת יכול היה הוועד האולימפי העולמי לטעון שגרמניה לא מפלה יהודים לרעה, וגרמניה יכולה להתגאות בספורטאית בלונדינית עם עיניים ירוקות, שלפי אחד הסעיפים בחוקי נירנברג אפילו לא נחשבה ליהודייה. המשחקים יצאו לדרך. המגזין האנטישמי “דר שטירמר” נעלם לכמה שבועות מרחובות ברלין, אבל שירי המפלגה הנאצית היו נדבך חשוב בטקסי הפתיחה והסיום.

גסי בגרמניה
ג'סי בחלוקת המדליות- תמונה מדהימה הממחישה את חוסר הנוחות של המשטר הנאצי במשחקים.

וכמובן יש את האפיזודה המפורסמת ביותר מהמשחקים ב- 36' – סירובו של היטלר ללחוץ את ידו של ג’סי אוואנס לאחר שזה גבר על אצן גרמני בריצת 100 מטרים. ביום הראשון של התחרויות הזמין היטלר לתא הנשיאותי את הזוכים במדליות הזהב, גרמנים ולא-גרמנים. אך בערבו של יום, כשהחל גמר הקפיצה לגובה, נותרו בתחרות רק שני ספורטאים אמריקאים שחורים. היטלר הבין שאם יישאר באיצטדיון עד להכרזה על הזוכה, ייאלץ ללחוץ את ידו של ספורטאי שחור, ועזב את המקום.

למחרת, כתב להיטלר נשיא הוועד האולימפי העולמי, שאינו חייב כלל להזמין את המנצחים לתאו, אך אם החליט לעשות כך עליו להזמין את כולם. היטלר החליט לבטל את המנהג כלפי ספורטאים גרמנים ולא-גרמנים. כך שביום השני לתחרויות, שבו ניצח אוואנס, התקבל הרושם כאילו היטלר פוגע באופן אישי באצן שנחשב לאיש המהיר ביותר בעולם.

שלא יהיו אי-הבנות: היטלר הבהיר היטב את דעתו על אוואנס בהזדמנות אחרת, כשאמר למנהיג ארגון נוער נאצי: “האמריקאים צריכים להתבייש שבמדליות שלהם זכו כושים. לעולם לא הייתי לוחץ את ידו של הכושי הזה”. למרבה ההפתעה, אוואנס דווקא לא התרשם. כשחזר לארה”ב סיפר על התרשמותו החיובית מ”איש השעה” היטלר, וטען שמי שבאמת פגע בו היה דווקא הנשיא האמריקאי, פרנקלין רוזוולט, שאפילו לא שיגר לו מברק ברכה. במסע הבחירות לנשיאות ארה”ב ב-1936 כינה אוואנס את היטלר “איש של כבוד”, ואת רוזוולט “סוציאליסט.

בתקווה לימים טובים יותר מאלו ושלא נגיע למחוזות כה אפלים ומפלצתיים בתולדות האנושות.

צורי

בהשראת המאמר שפורסם בעיתון הארץ : 1936 Nazi Games, The Olympics of
,
David Clay Large, W. W. Norton & Company 401 pp. $27.95

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *