פעילות גופנית, כאורח חיים בריא לטווח ארוך

יש סיבות רבות שאנשים בוחרים לרוץ, לשחות, לגלוש לרכוב על אופניים או להתחרות בתחרויות עממיות וצנועות ויש כאלה הבוחרים לרוץ מרתון ראשון או להתחרות באיש ברזל כבר בשנה הראשונה שלהם.

ירדן
ספורט כמקור להנאה ושיפור אורח החיים לטווח ארוך. (במהלך ריצה קבוצתית במדבריות ירדן)

 

 

יש כאלו שזהו חלק מתהליך של התפתחות הדרגתית של שנים רבות של ספורט, יש כאלו שעושים זאת מילדותם ויש שגילו את הספורט לפתע באמצע החיים מסיבות אישיות ומורכבות שלפעמים הן העוצמתיות ביותר (נישואים, ילד ראשון, גירושין, פיטורים, אירוע גופני, פסק זמן מהשגרה השוחקת וכו) כל הסיבות טובות וראויות לחלוטין.

בשנים האחרונות זכיתי ללוות עשרות אנשים וחברים נפלאים, קולגות ומכרים שנכנסו בצורה מדהימה לעולם של אורח חיים בריא יותר, עם תשומת לב לתזונה ופעילות גופנית מגוונת. עם זאת, לאחרונה לצערי, נתקלתי במקרים של פציעות, מקרים של מוות ונטישה של אורח החיים הבריא שהחל במוטיבציה גדולה ונגמר במפח נפש ותסכול עמוק, למה? האם זו כוונת המשורר? ממש לא!

לחבריי, מתאמניי ומכרים יקרים ששנות ה -20 כבר הרחק מאחוריכם והכושר הצבאי ופרופיל  ה -97, כבר לא כתמול שלשום, טיפ קטן אם יורשה לי.

אם הספורט שבחרתם לעסוק בו, כרוך באי נעימות וכאבים, בסדרה אין סופית של ביקורים אצל אורטופדים, פיזיותרפיסטים ולעיתים גם כירורגים, אין ספק שאתם עושים משהו לא כשורה וככל הנראה תתקשו להתמיד בספורט לאורך זמן. זו הסיבה שאחוז ניכר מהרצים שמגיעים למרתון הראשון, או טריאתלטים שמגיעים לאיש הברזל הראשון, פשוט פורשים מהעולם הנפלא הזה אחרי אותו הישג מרשים וחד פעמי.  מי שמחפש לסמן וי, לנסות לקצר תהליכים של בנייה נכונה של הגוף וחוסנו מסתכן בפציעה ונטישה של אתגר עוד לפני השגתו.

לכן, אלו שלא הבינו עדיין, כל עוד זה בגדר תחביב. לאולימפיאדה אתם לא תגיעו בקרוב ודעו לכם שככל הנראה מאיתנו גם לא יצא אלוף העולם הבא, עצוב, מבאס, לגמרי! אבל כדאי שנכיר בזה, ומהר.

לדעתי, במקום לשאוף כל הזמן למהר יותר או רחוק יותר, חשוב להסתכל בראייה לטווח ארוך ולשאוף להפוך את הספורט לחלק מחייכם שיסייע לשמור על הבריאות ולשפר את איכות החיים. דווקא אם תיקחו את הדברים במתינות, תיהנו הרבה יותר מהדרך ומהאימונים, תגיעו בריאים אל קו הזינוק ותסיימו את המירוץ בהרגשה של עוד, שתסייע לכם להישאר בעולם הנפלא הזה של הספורט.

זו אולי הסיבה העיקרית שאני ממליץ על מתינות, בספורט (ובכלל בחיים) שחשוב להסתכל על הדברים בראייה ארוכת שנים, ומתנגד לגישה של רבים מהספורטאים החברים ששואפים כל הזמן לסמן וי, למהר יותר, רחוק יותר, שנובעת בד"כ מלחץ חברתי, אגו, ושאר ירקות…

כמי שגילה את הספורט כבר כילד במישורי הנגב, הן בטיולים לרוחבה ואורכה של ישראל עם תיק על הגב עם חברי ילדות והן ברחבי הגלובוס במסעות אופניים,הליכה, אופנועים, יאכטות וריקשות, לבד ועם חברים.

אשמח לסכם בנק' קטנה למחשבה: לדעתי, חשוב לשאול את השאלה, למה?

למה אני רוכב ככ הרבה? למה אני גולש ככ הרבה? למה אני רץ ככ הרבה? האם בגלל שכולם עושים את זה? למה להתאמץ ככ?  האם זה באמת עושה לי טוב על הלב? זה מעולה שאין תשובות ככ ברורות אבל חיפוש תשובות לאותן שאלות יפקסו אותנו למטרה אליה אנו שואפים.

החשוב ביותר לדעתי, הוא להגיע למינון שיאפשר לנו להמשיך ולעסוק בספורט למשך שנים ועשורים קדימה, מתוך מוטיבציה פנימית והנאה ממעשינו. עיסוק שישפר את אורח חיינו מקצה לקצה ויהפוך אותנו לאנשים בריאים יותר הן בגוף והן בנפש….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *